<h1>ארחות חיים דין ההולך רכיל סימן א'</h1>
<h2>דף טו:</h2>
עוד מצאנו בדורות הראשונים דורות (שכולן) [שרובם] עובדין ע"ז והולכין למלחמה ונוצחין [לפי שלא היה בהם דלטורין] כגון דורו של אחאב שהרי אליהו מכריז ואומר אני נותרתי נביא לי"י לבדי ואין איש מישראל מגיד כי חמשים נביאים החביא עובדיה במערה אחת וחמשים במערה אחרת ועל כרחך אנו צריכין לומר שהרבה מישראל היו יודעין דאם לא כן מאין היה מספיק להם מזון אלא בודאי היה שואל להם מהרבה בני אדם. ודורו של שאול היו בעלי תורה והיו דורשין אותה בארבעים (ושתים) [ותשעה] פנים ואפילו תינוקות של י"ב שנה יורדין למלחמה וניצוחין לפי שהיו בהן דלטורין שנ' (ויצאי) [בבא] הזיפים (ויגידו) [ויאמרו] לשאול הלא דוד מסתתר עמנו.
כתב ה"ר אחא ז"ל וכשם שאסור לאשתעוי כך אסור לקבולי וה"מ למעבד ביה מעשה אבל למיחש ביה ולנטורי נפשיה מבעי ליה דאי אמרי ליה פלניא מהדר עלך למקטלך או לצעורך מבעי ליה למיחש ולמיטר נפשיה מיניה דאמר [מר] האי לישנא בישא אע"ג דלקבוליה לא מבעי ליה וכו'. ולא מבעיא [מילתא] דליתיה דאסור למימר דהא שקרא הוא אלא אפילו מילתא דאיתיה דאמר ליה ההוא מאן דהו ולא יהיב ליה רשותא למיזל למימרא אסור למימר עד שיאמר לו לך אמור אבל אי אמר ליה קמי תלתא הוי פרהסיא וכמאן דאמר לך אמור דמי. וכי אזיל ואמר ליה למריה או לאחרינא שפיר דמי דהוה ליה כפרהסיא. ואמרו במדרש לעתיד לבא הב"ה שואל לגוי (מה) [למה] גזלת ממון בני והגוי עונה פלוני מישראל הלשינו מיד הגוי דוחה ישראל ונופלין שניהם לגהינם שנאמר ואיש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפות וגם כתוב אם ישוך הנחש בלא לחש וגו' ודרשו ז"ל לעתיד לבא מתקבצות כל החיות אצלו אומר לו ארי דורס ואוכל זאב (דורס) [טורף] ואוכל אתה מה הנאה [יש] לך ואומר לו ג"כ מה יתרון לבעל הלשון שאומר (לו) כאן וממית באספמיא וכן הנחש נושך בעקבו של אדם וכל הגוף מרגיש לפי שהיה ראשון לכל מספר לשון הרע השליטוהו ליפרע מכל מספר לשון הרע ולכך לשון הנחש משותת בארץ לפי שהיא גרמה לו.
ואמרו ז"ל הלשון גורמת להרוג שלשה בני אדם האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו וגם אמרו ז"ל שראוי להשליכו לכלבים שנאמר לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא וכתיב בתריה לכלב תשליכון אותו. וגם לוקה בצרעת שנאמר זאת תורת המצורע המוציא שם רע. ולכך מביא קרבן צפרים המצפצפים תמיד ומה תקנתו שלא יספר לשון הרע [יעסוק בתורה] שנאמר מרפא לשון עץ חיים גם מצינו שענש הב"ה כפלים מוציא שם רע (מאונס) [ממאנס] וגם בספר קינות מצינו שהקדים פ"ה לעי"ן לפי שהקדימו פיהם לעיניהם שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. וגם אמרו חכמים אין אדם מספר לשון הרע אלא א"כ כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ועוד אמרו ז"ל אסור לספר בשבחו של חבירו יותר מדאי שמתוך שבחו בא לידי גנותו (שנ') [וכתיב] זכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים זו מצות עשה שלא יספר לשון הרע פן ילקה בצרעת כמרים.
כתב הר"י מקורביל ז"ל אסור לילך רכיל כדכתיב לא תלך רכיל ובכלל דין זה נמי אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה פי' רכיל רך זה. ואמרו ז"ל שלש עבירות אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן גלוי עריות וע"ז ושפיכות דמים ולשון הרע על כולן. דבכולהו כתיב גדולה ובלשון הרע גדולות. בגלוי עריות ואיך אעשה הרעה הגדולה בשפיכות דמים גדול עוני מנשוא. ע"ז דכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובלשון הרע יכרת י"י כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר הב"ה [לשון] אני נתתי לך שתי מחיצות אחת של בשר ואחת של עצם ועוד שכל האיברים מבחוץ ואת מבפנים ועוד שאני מלמעלה ואתה מלמטה מה אני יכול להוסיף לך מה כתיב בתריה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים.
